עבירת ההמתה החמורה ביותר היא עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, המונה 11 נסיבות שונות אשר התקיימותן הופכת גרימת מוות בכוונה או באדישות לעבירה מוחמרת שעונשה מאסר עולם חובה. בין הנסיבות המחמירות: רצח לאחר תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, רצח שהוא מעשה טרור, רצח באכזריות מיוחדת או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן, רצח מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, רצח כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא או לכפות אורחות התנהגות על ציבור, רצח בן-זוג לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת בו, ועוד.

עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט שיקול דעת וקבע כי בית המשפט רשאי, אם סבר כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה לא מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח הבסיסית.

​

במרכז עבירות ההמתה עומדת עבירת הרצח הבסיסית – גרימת מותו של אדם בכוונה או באדישות, כאשר העונש בצידה הוא מאסר עולם כעונש מרבי. קטגוריה זו כוללת, למשל, מקרה של דקירה למוות במהלך קטטה, גם אם לא היתה כוונה להמית. כאשר בית המשפט מרשיע בעבירת הרצח הבסיסית, הוא רשאי לקבוע כי העונש יהיה מאסר עולם, או לקצוב את העונש בשנים ועד 30 שנות מאסר.

​

המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, שעונשה הוא 20 שנות מאסר. בעבירה זו נכללים המתה לאחר קינטור, המתה במצב של הפרעה נפשית חמורה (שהגבילה את היכולת להבין את המעשה ולהימנע ממנו), המתה תוך חריגה מועטה מהגנה עצמית, צורך וכורח ומקרים בהם המחוקק קבע חזקות של יסוד נפשי של אדישות (למשל, במצב של שכרות). העבירה כוללת חלופה של המתה עקב מצוקה נפשית עקב התעללות חמורה או מתמשכת בו או בבן-משפחתו, שהעונש בצידה הוא 15 שנות מאסר.

​

המתה בקלות דעת, שהעונש בצידה הוא 12 שנות מאסר.. מקרים של המתה באדישות נכללים בעבירות הרצח, הרצח בנסיבות מחמירות והמתה בנסיבות של אחריות מופחתת. מקרים של המתה בקלות דעת, כלומר מקרים בהם הנאשם נטל סיכון בלתי סביר לגרימת המוות, סיכון שאמנם התממש, אך קיווה שהתוצאה הזו לא תתרחש. ביניהם, גרימת מוות בנהיגה מסוכנת, משחקים בנשק, בניה מודעת מחומרים זולים ובלתי בטיחותיים של מבנה וכו'.

​

ארגון פשיעה

 "ארגון פשיעה" – חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות המנויות בתוספת הראשונה, למעט עבירות מסוג פשע המנויות בתוספת השניה; לענין זה אין נפקא מינה –

​

1. אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו;

2. אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה;

3. אם העבירות כאמור ברישה נעברות או מיועדות להיעבר בישראל או מחוץ לישראל, ובלבד שהן מהוות עבירות הן לפי דיני ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעברו, או שלפי הדין הישראלי חלים עליהן דיני העונשין של ישראל אף אם אינן עבירות לפי דיני אותו מקום;

4. אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;

הגדרת ארגון פשיעה מתבססת, אם כן, על אופיים ומבנם הייחודי של ארגוני הפשיעה, יש לציין כי החוק אינו מוגבל לארגונים שמטרתם השגת רווח כלכלי, והוא עשוי לחול גם על ארגוני טרור וארגונים המבצעים עבירות חמורות לשם הגשמת מטרות אידיאולוגיות או אחרות.

​

החוק קובע מספר עבירות שעונשים כבדים לצידן:

פעילות בארגון פשיעה- החוק קובע כעבירה פלילית את עצם פעילותם של ראשי ארגון הפשיעה: מנהלים, מארגנים, מכווני או מפקחי פעילותו הפלילית של הארגון, מממני פעילות הארגון במישרין או בעקיפין.

​

ביצוע עבירה במסגרת ארגון פשיעה- החוק קובע ביצוע עבירה במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה כנסיבה מחמירה, בכפוף לסייג הקבוע בסעיף.

​

סיוע לארגון פשיעה על ידי עובד ציבור- החוק קובע כי עובד ציבור המשתמש לרעה במעמדו או בסמכויותיו באופן שיש בו כדי לקדם את פעילותו הפלילית של הארגון, דינו עשר שנות מאסר, וזאת בשל החשש מהשחתת המערכת הציבורית.

!פנה אלינו עוד היום לייעוץ